מֶרְסוֹ

מרסו הוא אחד משלושת הכפרים בעל שטח הכרמים הגדול ביותר בקוט ד'אור. רק כרמי ז'ברה-שמברטה ובון משתרעים על פני שטח גדול יותר. יש בו כ- 100 כורמים המבקבקים לבד את יינותיהם. כמעט פי 4 ממספר היקבים המבקבקים את יינותיהם בפוליני-מונרשה למשל. הסיבה לכך אולי נעוצה בעובדה שלפני כמה עשרות שנים טובות, בתקופה בה מעטים ביקבקו יין, ויותר נהוג היה למכור את התוצרת לנגוס, האחרונים העדיפו יינות אדומים... ואם כבר לבן, אז יינות פוליני-מונרשה נחשבו כטובים יותר. כורמי מרסו הפכו חיסרון זה ליתרון והחלו מבקבקים בעצמם.
למרסו אין כרמי גראנד קרו. היא משופעת בכרמי 'וילאז'' ובנתח יפה של כרמי 'פרמייה קרו'. רוב היינות הם יינות לבנים, אבל ניתן למצוא במשורה גם יינות מרסו אדומים, בחלק מהמקרים אפילו מיצרנים טובים.
שטח כרמי מרסו מחולק על ידי וואדי. כמה כרמים שמצפון לוואדי היושבים בסמיכות לכרמי וולנה, מתאימים יותר לגידול פינו נואר. היינות האדומים המגיעים משם מבוקבקים תחת השם Volnay 1er cru Santenots. דרומית לוואדי, על שלוחה בעלת תפנית מזרחה, לעיתים עם רכיב צפוני קל, ועל אדמת גיר סלעית, ענייה במים ומושלמת לגידול שרדונה, ממוקמים יתר כרמי מרסו, ביניהם רצועת כרמי ה'פרמייה קרו' החשובים של הכפר.

ליינות הלבנים של מרסו פרופיל ריחות וטעמים מאד אופייני. משהו המשלב אגוז לוז, אבן צור, מינרליות ימית ואגס חום. היקבים הטובים מפיקים יינות מרוכזים, חומציים ובעלי פוטנציאל יישון אדיר. אבל מרסו הפך בשנים האחרונות ל"שדה מוקשים". יקבים רבים זנחו את מודל האיכות ומפיקים יבולים גדולים, הנבצרים בבציר מכאני, ללא מיון וללא הקפדה. יינות אלו אינם מייצגים כראוי את הטרואר.

לעומתם, יינות מרסו של היקבים הקפדניים נחשבים לפסגת האיכות של יינות בורגון הלבנים וקוראים תיגר על יינות פוליני-מונרשה.