שבלי

השם Chablis הוא אחד השמות היותר מפורסמים בעולם היין. הכפר, על שטח כרמיו הוא החלק הצפוני ביותר של בורגון, והוא ממוקם מזרחית לעיר Auxerre, פחות או יותר באמצע הדרך שבין פריז לדיז'ון, ולמען האמת קרוב יותר לשמפיין מאשר לקוט ד'אור...

למעשה, שבלי היא אולי השריד האחרון למה שהיה פעם אזור כרמים אדיר, "ספק" היין העיקרי לפריז...

במאה ה- 19 היו במחוז יון כולו עשרות אלפי הקטר של כרמים. אבל לקראת סוף המאה הקערה התהפכה על פיה; רישות צרפת במסילות ברזל איפשר אספקה שוטפת לפריז של יינות פשוטים וזולים מדרום צרפת, אח"כ באה מגפת מילדיו וחמורה ממנה, מגפת הפילוקסרה. שתיהן יחד החריבו את הכרמים. רבים מהכורמים זנחו את המקצוע ובסוף מלחמת העולם השנייה היו בשבלי רק כ- 400 הקטר של כרמים. אבל חציה השני של המאה ה- 20 הביא פריחה מחודשת לאזור. השרדונה, שהתמסר בקלות לאקלים הקריר ולקרקע הגירית של שבלי, הוכיח לעולם כולו את חוסנו של טרואר טוב, גבר על תלאות השנים וכבש, בייחודיותו הבלתי ניתנת לחיקוי, את חייך הצרכנים.

לא קלה הכורמות בשבלי. בחודשי האביב, עת הגפן מלבלבת, אפיזודות קור קיצוניות אינן תופעה נדירה. על מנת שהנצות ראשונות וחשובות אלו לא תקפאנה, מפזרים כורמי שבלי, בינות לגפנים, תנורי חימום. אם פוקדת את הכרמים קרה של ממש מפעילים הכורמים ממטרות מים היוצרות שכבת קרח המגינה על הניצנים. אלו הם מראות סוריאליסטיים; יפהפיים ומחמירי לב בה בעת.

למרות שכל הכרמים בשבלי נטועים שרדונה, טעמו הייחודי של היין מזוהה הרבה יותר כ"שבלי" מאשר כ"שרדונה".

טעמים מינרליים של גיר, פטרול ואבן צור, טעמים רעננים של פרי הדר, וטעמים ימיים של אצות וצדפות עד למליחות של ממש - הינם טעמים אופייניים לשבלי טוב. אלו הם יינות חדים, חומציים, טהורים ו"קרים" שהפכו זה מכבר ל"יין חובה" בתפריט כל מסעדה.