הכותרת פשוטה – 2020, מלבד היותה שנת מגיפת הקורונה, תזכר גם כאחד הבצירים הגדולים בהיסטורית היינות האדומים של בורגון, וזאת מבלי לפגוע באיכותם המדהימה של היינות הלבנים.
הסגנון עשיר יותר מהרגיל; אבל היקבים שהגיבו במהירות ל"ספרינט" ההבשלה שביצעו הענבים באמצע אוגוסט, קיבלו יינות בעלי חומציות ורעננות כה עזות עד שהיינות שהתקבלו הינם לא פחות ממהפנטים ובעלי פוטנציאל יישון של יינות אספנות.
הכותרת לעונת הגידול מאד פשוטה גם היא – זהו הבציר המוקדם ביותר מאז החלו לנהל רישום.
אחרי קיץ 2019 החם והיבש שפקד את בורגון, החודשים הראשונים של 2020 היו בסימן מילוי רזרבות המים בקרקע והוצאת הגפנים ממצב היובש.
אבל החורף לא היה קר במיוחד, אפשר לומר אפילו "חמים" במונחים בורגיניוניים וההנצות הראשונות נראו כבר בשליש האחרון של מרץ.
אפריל עבר ללא כפור, אבל המשקעים המשיכו לרדת ובבר המקומי סיפרו הכורמים זה לזה על צימוח של יותר ממטר בשבוע.
כך שבמאי, חמים אף הוא, החלה, בהקדמה של כמעט חודש, הפריחה.
עד יולי המשיכו לרדת עוד קצת משקעים, אבל אז נסגר הברז...
2020 לא התאפיינה בגלי חום משמעותיים; להיפך, הטמפרטורות היו מעט פחותות מהרגיל. אבל חום חריג בכל זאת הגיע באוגוסט ויחד עם תנאי היובש ששררו ורוח הצפון שלא איחרה לבוא, התקבלו רמות גבוהות של אידוי שגרמו לריכוז בו זמני של המיץ והחומציות.
זוהי אולי התופעה שמסבירה הכי טוב את אופיים של יינות 2020 – למרות עליית הסוכר החדה הענבים שמרו על רמות מאד גבוהות של חומצה; כל זאת עם בונוס נוסף שהביא איתו היובש – מצבם הסניטרי של הענבים היה נפלא.
וכך, סביב אמצע אוגוסט, החלו כורמי בורגון - השוממה מתיירים, יבואנים ועיתונאים בשל מגיפת הקורונה - להיכנס לכרמים.
אלו שהגיבו מהר והתארגנו בזריזות נוכח תהליך ההבשלה הסופי והסופר-מהיר, התחילו לבצור מיידית ולא חיכו אפילו יום נוסף.
באופן חריג, חלקם החל לבצור את הפינו נואר לפני השרדונה; זה הראשון, בעל הקליפה הדקה, רגיש יותר לחום.
ההחלטות האלה, הן אלו שקבעו את איכות היין - מהירות התגובה, נוכח חלון ההזדמנויות הצר של הבציר, היתה המפתח המרכזי להצלחה והיא זו שקבעה, אולי יותר מכל בציר אחר בשנים האחרונות, את סגנון היינות.
כמות הענבים שנבצרה היתה טובה וללא רקבונות, ומשולחן ברירת הענבים כמעט שלא נזרקו ענבים. לרגע נראה היה כי כמויות היין שייתקבלו הינן טובות; אבל המיץ שניגר מהענבים היה בכמות פחותה בהרבה מהציפיות וזאת בשל היובש שגרם לאידוי.
היינות האדומים, על עושרם ואחוזי האלכוהול הגבוהים שלהם, חדורי רעננות וחומציות יוצאות דופן בהתחשב במועד הבציר המוקדם.
היינות הלבנים, בעלי מרקם עגול וטקסטורה קטיפתית, אינם מדיפים כלל עושר יתר; הם שופעי חומציות "נושכת", כמו גם מינרליות בולטת.
