יהיה זה הוגן למדיי לכתוב שבציר 2018 הפיק יינות אדומים נשגבים ובאיכות שאינה נופלת מזו של הבצירים הגדולים ביותר.

עם זאת, תנאים ייחודיים, לעיתים קיצוניים, הכשירו את הקרקע, אצל יקבים שידם לא הייתה על הדופק, גם ליינות רשלניים.

החורף היה רטוב ועם לא מעט משקעים. פברואר ומרץ היו קרים, עם שלג שהספיג את האדמה בכמויות לחות עצומות. משקעים אלו "החזיקו" את הגפנים כמעט לאורך כל תקופת הגידול שהייתה חמה ויבשה בצורה קיצונית.

האביב התחיל עם טמפרטורות גבוהות ש"דחפו" את הגפנים קדימה.

"הכל קרה כל כך מהר" מספרים ברומנה קונטי "רק סיימנו לגזום בסוף מרץ וכבר היה צריך לקשור את הזמורות החדשות שצמחו; בקושי התחיל הליבלוב וכבר היה צריך לדללו".

ואכן, מהירות ההתרחשויות אפיינה כמעט את כל עונת הגידול והצורך בלקיחת החלטות מהירה ובהתארגנות לבצען, היה אחד המפתחות להצלחה.

מאי-יוני היו חמים ועם לחות גבוהה; למעשה ירדו גשמים תכופים למדיי עד סוף יוני.

השילוב הזה, של חום ורטיבות, הביא איתו הרבה קשיים בכרם, במיוחד בקרב היקבים הביו-דינאמיים, קשיים המצריכים הרבה כישרון, ידע וניסיון, שאינם נחלתם של כל היקבים.

דווקא בקוט דה בון המשקעים היו מדוייקים ובאו בזמן; באוגוסט למשל... כשהכל היה מסביב יבש וצחיח ופחות באביב כשהכל היה רטוב.

הפריחה התרחשה בסוף מאי; מוקדם למדיי; והיא הייתה היפר-מהירה ואחידה והולידה אשכולות עם פרי גדול.

אבל החל מאמצע יוני הייתה תפנית וללא כל הודעה מוקדמת רוח הצפון פינתה את העננים ותקופה יבשה, יבשה מאד, החלה.

היובש הזה, לצד חום, לעיתים קיצוני, המשיכו למעשה עד הבציר וגרמו לעלייה חדה ומהירה של הסוכר בענבים. ואמנם, זהו אחד ההבדלים הבולטים בבציר; יקבים שהפיקו, בזכות (!) התנאים האלה, יינות שופעי עסיס עז ועשיר בטעמים, לעומת יקבים שלא השכילו להבין את התנאים והפיקו יינות עייפים, מעייפים, עם אחוזי אלכוהול של 16% ואפילו יותר - לא אלו היינות שתמצאו בקרב היקבים שלנו.

"החל מה- 15 באוגוסט" ממשיכים ברומנה-קונטי "הפרי היה עמוס בסוכר; אבל ההבשלה הפנולית לא התקדמה באותו הקצב; והיה צריך לחכות שרמת הסוכר וההבשלה הפנולית, זו של הקליפות, החרצנים וכו', תגענה לידי הרמוניה".

חלון ההזדמנויות של מועד הבציר היה אם כך צר מאד, לאדומים כמו גם ללבנים, וההחלטה על היום והסקטור בו מתחילים התגלתה כקריטית וכאחד ההבדלים המשמעותיים בין היקבים השונים בבציר 2018.

בסופו של דבר ובהתאם למה שציפו בבורגון, הבציר התחיל מוקדם, סביב סוף אוגוסט.

היינות האדומים שטעמנו ביקבים היו שופעי אנרגיה, חיוּת, עסיס עשיר בטעמים, עומק ארומטי ומורכבות. אלו הם יינות מרוכזים בעלי כתפיים רחבות ולא מעט שנים לפניהם.

כאמור, חלק גדול מיינותיהם של יקבים בבורגון סובל מבשלות יתר ואחוזי אלכוהול גבוהים לצד טאנינים מחוספסים וחוסר בשלות פנולית.

היינות הלבנים גם הם בעלי עומק ונפח ארומטי, עם חומציות בולטת נפלאה שכן קוט דה בון לא סבלה מיובש או ממחלות. הם אותנטיים ונאמנים לטרואר, נדיבים בטעם ובטקסטורה מאוזנת ומפתה.