אחד משלושת הבצירים הגדולים של שנות האלפיים. אמנם צריך עוד טיפה זמן כדי להבין מי מבין השתיים, 2005 או 2009 תוכתר לגדולה מכולן, אבל אין בעובדה זו לערער כהוא זה את גדולתו של הבציר. ובעצם כלום לא יכול לערער את גדולתו של בציר 05' ליינות האדומים כמו גם ללבנים, על ריכוז הפרי שבהם, איכות הטאנינים הקטיפתיים, החומציות הבולטת, מורכבות הטעמים, עם האפיונים הבולטים של כל טרואר וטרואר ופוטנציאל היישון של עשרות השנים. אוהבי הבצירים הקלאסיים נוטים לעיתים לחשוב שזהו בציר פירותי מדי או אפילו מרוכז מדי לטעמם. תהיה זו טעות ללא שוב אם יחליטו לא לשמור יינות מבציר זה במרתפם.

באביב-קיץ 2005 כל התנאים האקלימיים חברו להם יחד לידי בציר גדול. מייד לאחר הפריחה נראו בכרם אשכולות Millerandage עם ענבים קטנים וצפופים ובאיכות מעולה. אח"כ הגיע מזג אוויר מושלם, קלאסי ויציב, מסוף יולי ועד סוף ספטמבר. ימים חמים, יבשים ושופעי שמש לצד לילות קרירים. במהלך התקופה ממטרים קלים פקדו את האזור בדיוק במידה והקלו מעט את היובש. אף ארוע של ברד הרסני לא נרשם, ורוח צפונית יבשה שנשבה מדיי פעם שמרה על בריאות הענבים.

הבציר נקבע לאמצע ספטמבר, והתנהל גם הוא תחת תנאים מושלמים.

כמויות היבול היו נדיבות והיקבים המעולים הרשו לעצמם לוותר קצת על הכמות ולבצע, גם בבציר מושלם שכזה, מיון קל של הענבים שלא הגיעו לבשלות המושלמת שאפיינה את הבציר.

באופן כללי, האיזון שבין הסוכר, החומציות והטאנינים היה פשוט מושלם, כך גם היחס בין הקליפה למיץ, והקליפה העבה הבטיחה מורכבות ופוטנציאל יישון. אחרי בציר 2004 הסומק חזר ללחיים... והבורגונים לא מהססים וסופרים בציר זה יחד עם הבצירים הגדולים של המאה הקודמת: 23', 29', 47', 59', 78', 90', 99'.