|
אטיין קָמוּזֶה, פוליטיקאי, הבעלים האחרון של השאטו המפורסם בקלו דה ווז'ו אותו תרם ל"מסדר אבירי בורגון", הוריש את היקב לבתו. היא, שהייתה חשוכת ילדים, הורישה את היקב לקרוב משפחתה Jean Méo, חבר ה"מטבחון" של שארל דה-גול.
כדי לא להפריע לפעילותו הפוליטית, השכיר מֶאוֹ את כרמיו לכורמים אחרים. בבציר 1985 מתחיל היקב לראשונה לבקבק בעצמו חלק מיינותיו ולמוכרם תחת שמו - Méo-Camuzet (מֶאוֹ-קָמוּזֶה). בשנת 1988 חוזי השכירות של הכרמים מתחילים לפקוע ויותר כרמים "שבים הביתה". כל התהליך הזה מקבל תנופה אדירה כשבשנת 1989 Jean-Nicolas-Méo לוקח את הפיקוד על היקב, כש- Henry-Jayer האגדי משמש לו מדריך צמוד ומודל לחיקוי ביינותיו (Jayer, אשר הלך לעולמו בשנת 2006, נחשב בעיני רבים כגורו של יינני הדור החדש בבורגון).
כיום כל הענבים נבצרים על ידי היקב, שהפך בינתיים לאחד ה"סוּפּר-סטארים" בבורגון.
עבודה קפדנית ומאומצת נעשית בכרמים, הכל במטרה לצמצם יבולים ולשמור על בריאותם של הענבים. הקפדה זו לצד חקלאות ביולוגית ושיטות עבודה מסורתיות, סיזפיות בחלקן, הן שהובילו את היקב מעלה במהלך עשרים השנים האחרונות.
כ"חניך" נאמן להנרי ז'איה, נהג ז'אן-ניקולה להפריד את כל הענבים משזרותיהם עם הגיעם ליקב.
אולם בשנים האחרונות נטעמו במרתפו כמה יינות עם אחוזים מסויימים של תסיסה באשכולות שלמים. נראה כי ז'אן-ניקולה אינו נח על זרי הדפנה וממשיך לחתור למצוינות. כך או כך היינות בעלי ריכוז טעמים עז וגוונים מפתים ותוך שמירה על אפיוני הטרואר הם חושפים פרי מודגש ופוטנציאל התיישנות אדיר. מעבר לביקוש רב בכל רחבי העולם, אלו הם יינות גדולים. | 